<h1>ספר התרומות שער כ"א חלק ה'</h1>
<h2>דף עג:</h2>
והיכא דעד אחד מעיד על שטרו שהוא פרוע ואין בשטרו נאמנות כשני עדים, בזה כמו כן ישבע ויטול. וכדתנן בכתובות [פ"ז ע"א] ועד אחד מעידה שהיא פרועה, כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך, והיא אומרת לא התקבלתי, ויש עד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה. ואמרינן בגמרא [פ"ז ע"ב] דסבר רמי בר חמא למימר דשבועה דאוריתא היא, ואקשינן עליה ואסקינן דליתה אלא שבועה דרבנן ושבועת המשנה היא. והרב אלפסי ז"ל האריך לפרש בהלכותיו מאי איכא בין שבועה דאוריתא לשבועת המשנה. ואם תאמר האי שבועה דעד אחד ושבועת פוגם ושבועה דהבא ליפרע מיתומים ומלקוחות מאי קמ"ל, בלא חדא מהני קי"ל בשבועות [מ"א ע"א] דאי מפיק שטרא וא"ל אידך פריעא היא, דאי אמר משתבע לי משבעינן ליה, הואיל וכן מה צורך לנו לחייבו על ענינין הללו, תיפוק ליה דבלאו הכי [משבעינן] ליה. והכי קא מקשינן בשבועות [שם] דאמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי ומה בין זה לפוגם את שטרו. כלומר כיון שכל הטוען פרעתי חייב למה אמרו במשנה פוגם. ומתרץ דתירוצא דהאי מילתא דאי לאו הכי אי טעין אין ואי לא לא, והשתא אנן טענינן לכולהו אע"ג דלא קא טעין בעל דבר דלישתבע ליה. כל זה הוא כשיש למלוה שטר על הלוה. אך אם תובעו על פה והלוה טוען פרעתיך והביא עד אחד שפרעו, ונמצא שהוא מסייעו לדבריו, בהא איכא מאן דאמר דלוה מפטר בלא שבועת היסת ואין עליו אלא חרם סתם. וראיתם מההיא דקתני [קדושין ע"ג ע"ב] נאמן בעל המקח וכו', ואקשינן ונחזי זוזי ממאן נקט, ומשני דנקט מתרויהו ולא ידע מי הוא מדעתיה וכו'. ומפרשי, הא ידע מהימן והוי כעד אחד שמסייע לתוקף בטלית ונוטל בלא שבועה. והא נמי דכותה היא. ולדידן מסתברא לן שלא יפטרו מהסת אע"פ שהעד מסייעו, דתקנתא דרב נחמן בכל דבר נתקנה, דחזקה אין אדם תובע אלא אם כן יש לו עדיפא ליה. וההיא דבבא מציעא לא קשיא, דלא פטרוהו אלא משבועת המשנה אך מהסת לא יפטר. או נוכל לומר שעדין לא נתקנה שבועת היסת, וכשתקנוה על כל הפטורין תקנוה, משבועה דאוריתא ומשבועה דרבנן תקנוה, על כן לא יפטר מהיסת. והראיה בזה מההיא דבפרק חזקת הבתים [ב"ב ל"ג ע"ב] בההוא דא"ל מאי בעית בהאי ארעא, א"ל מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה, ואיתי חד סהדא דאכלה תלת שנין, וסבור לדמוייה לנסכא דר' אבא, ואקשו ליה דהכא חד סהדא לסיועיה קאתי וכו'. ופסק ה"ר משה ז"ל [טוען פט"ז ה"ה] שיש לישבע היסת הנתבע שאינו חייב לו בפירות שאכל, ויפטר מהם. אלמא דאע"ג דעד אחד מסייעו שאין חייב לו מן הפירות ושכדין אכלם משביעו הסת על טענתו.
